בלוג - רשמים אישיים - סיפורים- הגיגים לתפריט הבלוג
סיפור קטן על כמה טיפות של דם
בודפשט, קו 105, יום רביעי בבוקר
בשעה שאני כותב את הדיווח הקצר הזה ידי עדיין רועדות, ורק עתה שטפתי אותן מכמה טיפות של דם שטפטפו עליהן, מראשה של אישה בת 84, שמעדה באוטובוס לפני פחות משעה ונחבלה. לאישה שלום.
בכיכר קלארק אדם המפורסמת, כמה מטרים מהדנובה היא עלתה. נתמכת במקל ומפלסת את דרכה כדי למצוא מקום ישיבה. צעירה קמה לכבודה, אך הנהג מיהר לנסוע, ואז עצר בפתאומיות והאישה עפה כמה מטרים לאחור. אנשים זזו כדי לפנות לה נפילה בטוחה על קירות האוטובוס.
קמתי ממקומי, מישהו צעק וקילל את הנהג. הגשתי לה מטפחות נייר והקמתי אותה. מישהי שעמדה לידה צעקה שהיא מדממת. אדם מבוגר הושיט עוד כמה מטפחות. הנהג הודיע לנוסעים שהוא לא יכול להמשיך בנסיעה. כולם ירדו. מיד. נותרנו האישה, הנהג ואני.
ירד לה המון דם, כל המטפחות נספגו. אבל היא חייכה ואמרה לי: "כמה אתה נחמד". ולנהג: "זו היתה אשמתי שלא החזקתי טוב". הנהג מיהר לקרוא לאמבולנס. "לא צריך" אמרה, והוסיפה "זה כמה טיפות של דם". "כן צריך", אמר הנהג. "לי צריך, אחרת אני אהיה בבעיה...".
"כמה שאת את אמיצה", אמרתי לה, והושטתי את המפית של הסנדוויץ', כי המטפחות כולן כבר היו ספוגות .
"אני בת 84 ", היא הביטה בעיני, זקפה את ראשה והוסיפה "וראיתי כבר כמה דברים בחיים שלי. זה רק כמה טיפות של דם". היא לא התלוננה. היא לא האשימה. היא חייכה אבל ראיתי דמעה בעיניה.
הצעתי להתקשר לקרוב משפחה, עד שיבוא האוטובוס. היא אמרה שהבת שלה ירדה עם הכלב ולא ניתן יהיה לתפוס אותה.
הנהג התיישב מולה וביקש לכתוב את פרטיה האישיים. "Mraz – זה שם משפחתי" אמרה, והוציאה מתיק קטן תעודות כדי לסייע לו לכתוב את הפרטים.
Mraz . - לחשתי לעצמי. אולי זהו שם יהודי.
אבל מה זה חשוב, היא בת 84, והיא צודקת:
אין צורך לקרוא לאמבולנס. מה זה כמה טיפות של דם?
האמבולנס הגיע לאחר כמעט חצי שעה. עזרנו לה להיכנס אליו. חיכיתי לאוטובוס הבא. כל הנוסעים שהיו איתנו כבר מזמן היו בעבודה. ובעצם, גם אני...
